<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"ח</h1>
<h2>דף מח.</h2>
מודעא הוא שמודיע לעדים שהמתנה או המכר שהוא עושה או שום דבר שיעשה שהוא באונס והרי מעשיו בטלי' ומודעא בפני ב' ואצ"ל כתובו בתרא. צרי' לכתוב במודעא שידעו האונס ודוקא במכיר' או בפשר' אבל בגט או במחילה או במתנ' אינו צריך שידעו העדים האונס פירוש כי אינו צריך כי אם גלוי דעת שאינו נותן בנפש חפצה שאפילו מתנה טמירתא בטלה ואפילו יודע הדבר שמה שמסר המודעה שהיה שקר ולא דאמי למכר כי במכר גמר ומקנה ולא מסר המודעא אלא שיוכל לבטל המכ' כשיהיו לי מעו' וכן כתב הרמב"ם. וכותבין מודעא אפילו על מאן דציית דינ' ואומ' קודם המכירה כי בעבור זה האונס מכר אבל אם מסרה אחר המכירה אינה מועלת בתרא וכן כתבו רשב"ם ור"מ במז"ל. וכן מחל לחבירו אלף זוז וקודם לכן מסר מודעא היה בטלה לכן אין לבטלה מאחר שלא ידעו העדים באונס נותן או מוחל זולתי אם יתן אמתלא לדבריו. כל מה שאמרנו במודע' דוקא חמסן דיהיב דמי אבל לא נתן מעות כגון שהוחזק גזלן על שדה זו וקנה הגזלן מן הבעלים אפילו ראו עדים כשמנה מעות גזלן לנגזל אפילו לא מסר לו מודעא אין מכירתו כלום ומחזיר דמי המקח לגזלן אבל אמרו בפנינו הודה לו שנתפרע במעות המכר אינו כלום ואפילו לא מסר מודעא הדרי זביני כי בעבור שנתייר' ממנו הודה ואינו מחזיר לו דמים בתרא. מוכר באונס אפילו אונס ממון כגו' מגזים חבירו בשטר משכונה כאשר אכתוב ואין צריך לומר אונס הגוף כגון תליוה וזבין זביני' זביני בין בשדה זו בין בשד' סתם בין ארצי זוזי בין לא ארצי בי' ה"ל לאשתמוטי בין לא הוה ליה לאשתמוטי והו' שיתן המעו' ואם מסר מודעא בכולן אפי' על פה וידעו העדים האונס בטל המקח. ואם בשעת האונס כשמכר ביטל המודעא מבוטלת ואפילו התנה כשמסר מודעא מתחלה שאפילו יבטלנה לא תהא מבוטלת אינו מועיל לו דמ"מ לבסו' כשיכופו אותו לבטל כל מה שיאמר קודם זה הכל בטל דאגב אונסיה גמר ומבטל. והר"מ במז"ל כתב ואם ביטל מודעא בטלה ואם אמר לעידי המודעא שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעא ומודעי דמודעא שהכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים שאי' בדעתי להקנות בזה האונס לעולם הרי המכר בטל ואף על פי שקנו מידו לבטל המודע'. ומה שאמרנו בתליו' וזבין זביניה זביני אפילו שכתב שטר בלא אחריות דטעות סופר הוא מאח' שבדעתו ליטול מעות ובדעת הלוקח ליתנם אבל בלא מעות כגון שלק' מגוי אנס וחזר לוקח ולקחה מבעל השדה שהוא ישראל לא קנה עד שיכתוב אחריות בתרא. (מגזים חבירו כגון שמשכן לו שדה ואמר ליה אם לא תמכרנה לי אחביא שטר משכונה ואו' לקוחה היא בידי מאחר שהחזקתי בה ג' שני' ומכרה לבנו כתבתי במש' ומתן בח"א). וכתב הרמב"ם על זה לפי' אם תבע המשכיר בב"ד וכפר בו וטען שהפרדס שלו ואחר כך מכר לשוכר שכפר בו הרי המכר בטל שהרי יש לו עדים שהוא אנוס והם העדים שכפר בפניהם בבית דין והם עידי המודעא וכן כל כיוצא בזה במכירה בפ"י. וכתב גאון כל מי שמגזים לחבירו אפי' בממון ויכול לעשותו אפילו לא עשאו כותבין עליו מודעא וכותבין העדי' ידענו באונס פלו'. רב האיי גאון ז"ל מתנה באונס וידעו העדי' האונס מבוטלת אפילו ביטל האונס בשע' המתנה ואפי' לא מסר מודע' ואם מסר אפילו לא ידעו העדים האונס מבוטלת וכותבין אותה ואם ביטל המודעא כלומר שלא היו יודעים העדים האונס בשעת המתנה מבוטלת ולכן נהגו לכתוב ביטול מודעה במתנה שאם לא ידעו העדים האונס מבוטלת המודעא שמסר בתרא. מתנה טמירת' לא הוי מודעה לחברתה אם לא יהיה אונס בשנייה במתנת בריא כתבתי. לשון הרמב"ם מי שמכר באונס ומסר מודעא או שקדם ומסר או נתן לאחר קודם שימכור לאונס הרי המעות של אנס אצל מוכר כמלוה על פה ואינו טורף בשטר מכר שבידו כלום מפני שאין דין זה השטר שיכתב ולא נכתב אלא מפני האונס וכן כל כיוצא בזה ע"כ וכן פשוט בגמרא מציעא.
